מטיילים אתכם בעולם
בעקבות מוסיקה קלאסית ואופרה כבר 21 שנה!

באתי לוורשה לפסטיבל שופן.

באתי כי אני אוהבת מאוד מוסיקה.

באתי כי אני מרגישה כל השנים ששורשיי כאן, אף שאני מחשיבה עצמי צברית.

הוריי נולדו שניהם בפולין (אבי בוורשה). אני מבינה את השפה, קוראת פולנית

 (קראתי כאן כל שלט בנסיעה באוטובוס ובנסיעה ברכבת לקרקוב. 

התאמצתי לקרוא כל שלט גם אם מתחת לפולנית היה תרגום באנגלית)

וכעבור ימים מספר התחלתי אף לדבר. עם הנהג, עם המדריך, עם השומרת במוזיאון ועם החדרנית במלון.

הרגשתי בכל יום שהנה אני מתחברת יותר ויותר אל יקיריי שאינם – אלה שנספו כאן ואלה ששרדו ועלו ארצה, והימים שהוקדשו לוורשה היהודית 

ולקרקוב היהודית היו הקשים לי ביותר.

דמיינתי אותם בחיים שלפני המלחמה, בגטו ואחר כך ברכבות המשא בדרכם אל 

מחנות ההשמדה. והמוזיאון החדש והמרשים לתולדות יהדות פולין המחיש בצורה 

מרתקת את חיי היהודים כאן לפני ואחרי. והרבה סיפורים שסופרו לי קיבלו לפתע 

פן חזותי. למדנו גם את ההיסטוריה הפולנית. התוודענו אל המלכים השונים 

באמצעות פסליהם ותמונות בארמונות ובמוזיאונים.

התוודענו אל המצביאים שעמדו בראש הצבא במלחמות, אבל למדנו גם תרבות 

פולנית – הכרנו את הסופרים, האמנים והציירים.

גם את אנשי הרוח היהודים שטמונים בבית הקברות היהודי.

והמוסיקה: – הכרנו את תולדות חייו הקצרים, אך הסוערים של פרדריק שופן ממקום הולדתו 

בז'לזובה וולה ועד הכנסייה שבה ביקש לטמון את לבו שערג לפולין כל העת.

ביקרנו במוזיאון שופן, האזנו למוסיקה שלו וראינו את פסליו השונים.

כמעט בסיום כל יום האזנו לקונצרט. רפרטואר היצירות היה מגוון ומעניין,

והמבצעים השונים הוסיפו כל אחד היבט אחר בביצועים מעניינים.

למי תודה?

לצמד החמד אסנת ויוליק.

ראשית לאסנת, שהלכנו אחרי נגינת החליל שלה כמו הילדים שהילכו אחר החלילן

מהמלין בסיפור הידוע. ולא רק הנגינה. היא גם ריגשה אותנו בשירתה, בסיפורים ובקטעי קריאה בטקסי זיכרון מעת לעת.

והשני יוליק, שהצליח לדחוס בעשרה ימים קורס מקיף בהיסטוריה פולנית ויהודית

ובתרבות פולנית. ואחרי שהכרנו ציורים רבים של מטייקו גם בקרקוב וגם בוורשה,

כמה לקח ללבוהרחב את העובדה שלא יכולנו לראות את יצירות הצייר הנודע 

בארמון האחרון שביקרנו בו היום.

שניכם יחד וכל אחד לחוד המחשתם לנו מהי נתינה בלי קץ.

לא חסכתם מאתנו שום פרט מהתכנית ושום חוויה כאן, ביום ובלילה.

ותודה אישית על שארגנתם לי יום הולדת חגיגי עם דגלי פולין על כל תורן ומטס 

מרשים. באמת לא הייתם צריכים...

ובכל פעם שאשתמש במצע השופני לעכבר המחשב, 

אזכור את הימים היפים והשעות היפות בארץ שלא חשבתי פעם שאוכל ליהנות בה.

אי אפשר לסיים בלי לציין לשבח שלוש גיבורות: ו.ש.ת, שגמאו קילומטרים, טיפסו

במדרגות והגיעו לפסגת הואוול וגם ירדו ממנו. כל הכבוד לשלושתכם!

ול-ז – יישר כוח על מסירות של בת לאמה.

אני בטוחה ש-ח. מביט בכן מלמעלה וגאה בשתיכן.

הטיול מסתיים הערב, אך לא במהרה יישכח.

צלילי שופן ומלחינים אחרים, צלילי חלילה של אסנת וסיפוריו של יוליק יוסיפו 

להדהד באוזנינו עוד זמן רב.